הסלון-לפני

הסלון-אחרי

סלון בחום וטורקיז

שילוב של טקסטיל

סלון בסמיכות לחדר אוכל

סיפור שהיה כך היה…לפני כ-8 חודשים לערך, טיילתי ביום שישי עם הוריי בשוק מחנה יהודה בירושלים,
 לאחר שיטוט בין הדוכנים עצרנו לארוחת צהרים באחת מן המסעדות האותנטיות בתוך השוק. בגלל הביקוש הרב למקום,
 בעלי המקום מצופפים אנשים שאינם מכירים איש את רעהו באותו שולחן.
אותנו הושיבו ליד זוג מקסים  בשם קרן ורוני , אבא שלי הוא אחד האנשים הידידותיים,
נחמדים ובעלי לב ענק שאני מכירה ובתור אחד שכזה אחרי שתי דקות בדיוק פתח עמם בשיחה ערה למדי.
רוב השיחה נסבה על תחום עיסוקו שזה  שווה פוסט בפני עצמו, רגע לפני שנפרדו דרכנו ציין בפניהם
שלבת שלו יש בלוג מקסים בשם" הבית של עידה".
חצי שנה לאחר מכן התקשרה אלי קרן והזכירה לי את המפגש האקראי בשוק, כמובן שזכרתי ..
ומכאן מתחיל הסיפור הרגיל שלנו של שיפוץ ושידרוג הבית.
קרן סיפרה לי שהיא רוצה להפתיע את בעלה ליום הולדתו וכאשר הם יבלו בחופשה משפחתית
אני ונטע נעמול על עיצוב הבית.
קרן ציינה בפני שהיא רוצה לטפל בחללים הבאים: כניסה לבית, מסדרון, סלון, פינת אוכל ולבסוף בגינה של הבית
שברבות הימים הפכה למחסן של הבית. היא לא ידעה לאיזה כוון היא רוצה לקחת את  הבית אך בהחלט היה חשוב לה לשמור
על קווים נקיים ומצד שני ליצור אווירה חמה ונעימה.
קרן ואמה  המקסימה (שתיהן נראות ביחד כמו אחיות וחברות יותר מאשר אם ובת) הצטרפו אלינו
ליום קניות אחד מרוכז בו רכשנו את הדברים המרכזיים: ספה, שולחן קפה ומזנון, מכאן העבירה לנו קרן
את המושכות כוון שגם היא רצתה להיות מופתעת. (המשך…)

הסלון-לפני

סלון-אחרי

שילוב של 2 שטיחים, מלבני ועגול.

כורסא בסגנון לואי לשבירת הקווים הישרים

שילוב צבעים של אדום ולבן

כריות באדום לבן ופרחים.

דקורציה על נישות הגבס

נירית ואבי הגיעו אלי דרך הבלוג ולשמחתי הסתבר שהם גרים ב"עיר האורות" הוד השרון,
הלא היא עיר מגוריי ואף יותר מזה גרים מספר ביניינים לידי.
הבית שלהם היא דירת דופלקס  בבנין בן 17 קומות,כאשר נוף עוצר נשימה נשקף מבעד לחלונות ביתם.
כשהגעתי לביקור ראשון, גיליתי בית מושקע ומטופח בסגנון מודרני ובקווים מאוד נקיים.
נירית הסבירה לי שמאוד חסר לה חום בבית, ואת כל אותו טאצ' סופי שיהפוף את הבית למקום שיותר
נעים  להיות בו. היא ציינה שאמנם הנטייה הטבעית שלה ושל אבי זה למראה מודרני אך בהחלט אפשר להביא בחשבון
שילוב של פריטים שהם לאו דווקא מודרנים בהגדרתם.
לזוג 3 ילדים, 2 בנים ובת. אני ונטע התבקשנו לטפל בחלל המרכזי שכולל סלון, כניסה ופינת אוכל, חדר שינה,
חדר בנים, והחדר של שחר הבת, אשר בתמונות חדרה תאלצו להמתין כי הוא עדיין לא מוכן.
בקומה העליונה ארגנו מחדש את חדר המשפחה.
במהלך ההכרות שלי ושל נטע עמם, גילנו משפחה מקסימה, מאוד מאוד חמה ואוהבת , הבנו  שהחום הזה צריך
לתת את ביטויו גם בין קירות הבית.
הצבעוניות השלטת בסלון הייתה לבן ושמנת, הספות בסלון הינן מעור לבן ויחסית חדשות לכן השארנו אותן.
הקו המנחה בעיצוב החלל היה להוסיף גוון אחד "וללכת איתו עד הסוף" הגוון שנבחר היינו אדום.
הוספנו טאצ'ים של כריות , טקסטיל, ופרטי דקורציה בגוון אדום. את התמונה המרכזית הזמנו אצל הציירת
אפרת אילן. (המשך…)

הסלון-לפני

סלון-אחרי

קיר לבנים

השולחן שנשאר

כרית עגולה מקטיפה

הדבר הראשון שעולה לכם בוודאי לראש כשאתם קוראים את הכותרת הוא: איזה שם משפחה משעשע…
התשובה לכך טמונה בעובדה שהילדה הקטנה במשפחה, אלונה שמה אינה יכולה עדיין לבטא את שם משפחתה כהלכה,
(לפרוטוקול ,מדובר בילדה כבת שנתייים) וכך יוצא  שכאשר היא נשאלת לשמה ולשם משפחתה היא עונה
במתיקות אין קץ…"אלונה כפית". מדובר בילדה מדהימה ששיבושי הלשון רק מוסיפים לה עוד חן וקסם שקיים שם ממילא.
כוון שיכולתי למלא פוסט שלם על מעלליה של "כפית" אני אפסיק כאן ואחזור לסיפור המרכזי הלא הוא הבית.
הילה פנתה אלי בעקבות הכתבה במוסף "סגנון", בשיחת הטלפון היא סיפרה לי שהיא ובן בעלה עברו
מת"א לבית פרטי בהוד השרון אך בתוך תוכה האמינה שיום אחד הם יחזרו לעיר הגדולה.
מכוון שה"יום אחד" הזה לא הגיע,החליטו לתקוע יתד ב"עיר האורות" הוד השרון ע"י שידרוג ועיצוב ביתם .
במפגש ביננו הסבירה לי הילה שהיא לא מעוניינת בבית מעוצב ומוקפד אלא מעדיפה  סגנון חופשי, אקלקטי ונטול פוזות.
היה חשוב לה שהבית ימשיך להיות מקום שחיים בו אנשים ולא יהפך למעין מוזיאון בלתי נגיש.
זה הזמן לפרט את דרי הבית :את הילה, בן ואלונה כבר הצגתי בפניכם, בנוסף  יש את  גוזי הכלב,(שגם לו מגיע
פוסט בנפרד) ושני חתולים . אני טורחת לציין זאת כוון שרוב עיצוב הבית היה מורכב מאין ספור מגבלות שנבעו
מהיותו של אחד החתולים עיוור. בתור אדם שמחשיב את עצמו כאוהב חיות ובעל חמלה גדולה   לא
נרתעתי והתגייסתי למצוא פתרונות חלופיים לבעיות שהוצגו, למרות הנאמר, אני מודה שהיה שלב ואנא מכם קבלו זאת בהומור
בו כמעט ומצאתי בית חלופי לחתול והמשכתי בשיגרת עיצוב הבית ללא עשרות ההגבלות. (המשך…)