שידת מגירות
מגירות באדום ולבן
השידה מפורקת
מאוד אהבתי לקרוא את המייל של טל על גילגולה של שידה.
המייל והתמונות של טל:
בוקר טוב,
אני מתפעלת מכל תצלומי ה'לפני-אחרי' שאת מפרסמת באתר 'הבית של עידה'
ו(גם) בזכותם הלא-יאומן קרה: חידשנו את שידת המגירות הישנה שלנו!
למעשה, הסיפור מרגש אפילו יותר:
את השידה הזו בנה נגר-אמן, אחיה של סבתא-רבא שלי, כשידת מגירות לגן-הילדים של סבתא שלי (סבתא שלי היתה הגננת, לא אחת הילדות בגן).
אחר כך עמדה השידה שנים רבות בבית-הדפוס המשפחתי לכל ניירת המשרד.
כשנסגר בית הדפוס סבתא שלי לקחה אותה אליה הביתה (אותה סבתא בעלת הגן לשעבר).
סבתא שלי נפטרה לפני מספר שנים ומאז עמדה השידה והעלתה אבק.
עכשיו בתכנון חדר הילדות בבית החדש שלנו, ונזכרנו בשידה, וזה מה שקרה. (המשך…)
